אז איך מתנהלים כלכלית נכון?

כבר למדתם שלפקידי הבנק שמתקשרים אליכם יש טון מתאים לכל מטרה? כשהם מציעים לכם הלוואה הטון יהיה תמיד מחוייך…

כלל ראשון -חשבון קרדיטורי בלבד

אני מניח שאם כבר הגעתם למצבים שתיארתי  קודם, או אם אתם בדרך לשם, אז כנראה שתקבלו שיחת טלפון מהבנק.

הפעם, לשם שינוי, פקידי הבנק יהיו מאד מקסימים. נינוחים כאלה, בשונה מהטון שלהם כשהם מתקשרים לבשר על צ’ק שלא כובד, ואז הם יציעו לכם: “למה שלא תיקחו הלוואה?” כי הרי בנק ישראל אוסר להיות בחריגה.

או : ” אז אולי תגדילו את מסגרת האשראי” התשובה שלכם צריכה להיות מאד ברורה -תודה, אבל לא תודה.

זו בדיוק מלכודת הדבש של הבנקים וחברות האשראי. בזמן פרסומת בתכניות פריים-טיים הם יאשרו לכם אשראי ברגע. “קח הלוואה מיידית. החגים מתקרבים. המינוס לוחץ. צא לדייט עם מנהלת הסניף”, בדיוק על מלכודת הדבש הזו הם חיים.
בנקים וחברות אשראי הם גופים עסקיים גרידא. הם לא מלכ”ר (עמותה ללא מטרות רווח). המוצר שהם מוכרים זה כסף. ומהכסף הזה שהם מוכרים לנו  -הם עושים הרבה כסף. המון! הם רוצים שניכנס למינוס, הם ממש מאפשרים לנו אותו. פה חשוב להזכיר שמבחינה משפטית, הבנק חוטא בחוסר תום לב כי חובת הנאמנות שלו כלפינו,  ציבור הלקוחות, היא גדולה יותר מאשר כלפי עצמו, כעסק כלכלי,
אז בעניין הזה צריך לבקש מהבנק להפוך את החשבון לקרידיטורי- כלומר חשבון ביתרת זכות בלבד.

זה לא יקרה ביום אחד כי צריך קודם להשתקם כלכלית, אבל לשם חובה לשאוף.
כלל שני – גם בצחוק, אל תציעו לי כרטיס אשראי
כרטיס האשראי הוא הצד השני של המטבע.  אין כרגע יכולת? אז נחלק לתשלומים. כמה שרק נרצה. ואנחנו אומרים לעצמנו “בסדר, החיוב הוא ב15 או ב 20 לחודש, נסתדר עד אז”.

אבל מה קורה אם לא מסתדרים? אז קורה בדיוק מה שתיארנו קודם. הלוואה על הלוואה, תוך הגדלת המסגרת ועוד הלוואה, עד שכבר אי אפשר לעמוד בזה. אז גם פה, לא מעוניין בכרטיס אשראי. גם אם מועדון הלקוחות של ‘רמי לוי’, או ‘שופרסל’, או כל אחד אחר, מציע את המוצרים ב 50% הנחה.
כלל שלישי – יש? קונים , אין? מצטמצמים
תתחילו לתרגל את עצמכם במשיכות מזומן. צמצמו, לשם התחלה, את השימוש בכרטיסי אשראי.

ואז תראו משהו מעניין.  ברגע שתמשכו (לצורך העניין, סכום של כסף שהייתם מבזבזים בממוצע בשבוע אחד) את הכסף המזומן יהיה לכם קשה יותר להעביר הלאה.

אתם תהפכו להיות מחושבים יותר. לא בקלות תעבירו אותו לגיהוץ אצל הקופאי. כסף, כשמו כן הוא -יש לנו כיסופים אליו. רוצים אותו, רוצים יותר ויותר ממנו. כמותנו, גם הצד השני שמוכר לנו מוצר, או שירות “כוסף” אליו ורוצה אותו.

דבר שני וחשוב לא פחות  – קנו רק מה שאתם צריכים ולא מה שאתם רוצים. דוגמא קלאסית: בבית יש לך במזווה מלאי של פסטה או לחלופין, יש בארון האמבטיה 2 מיכלים של מרכך כביסה,  שיכולים להספיק בשקט לחודשיים תמימים. אבל אם יש מבצע של פסטה 5 ב- 10 “מה לא נקנה?! אני פרייאר אם אני לא קונה”.

אז זהו, שאתם פרייארים אם אתם כן קונים. כי אתם לא באמת צריכים את זה אם יש לכם מלאי בבית.  הסופר שמכר לכם היה חייב להיפטר ממלאי של תאריך תפוגה ההולך ומתקרב בצעדי ענק.  מבצעים תמיד יהיו. על זה רשתות השיווק מושכות אותנו אליהם. עלינו לעשות רק מה שמתאים לנו.

כלל רביעי- שימו תמיד כמה ג’ובות בצד.

לא משנה מה יהיה וכמה נשאר לי בסוף החודש, אני תמיד שם כסף בצד. אימי היקרה לימדה אותי שתמיד צריך לשים בצד לירה לבנה ליום שחור. גם אם זה 10 שקלים בשבוע, זה מצטבר. קופת החיסכון שלנו “כוספת” גם היא לכסף שלנו.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *