פרוייקט שיקוי שכונות

בואו נודה על האמת – מה זה שיקום שכונות? זה טלאי קוסמטי, זה פלסטר למגיפה,  זה בעיקר לעג לרש.

השבוע קראתי ידיעה בעיתון “פרוייקט ‘שיקום שכונות’ חוזר”. ומשום מה הטקסט הרגיש לי כמו: “שיקוי שכונות” – “בואו נמשיך לסמם את השכונות החלשות ביותר בערי ישראל ב”שיקוי” שלנו”.

“פרויקט ‘שיקום שכונות’ חוזר” הוא לא תוכנית דיור – הוא תוכנית של אנשים ושל קהילה” פתח שר הבינוי והשיכון יואב גלנט את הכינוס שערך המשרד שלו לרגל השקת תכנית שיקום השכונות החדשה, מנהרת זמן שלוקחת את הנגב והגליל לרעיון הציוני של אז – לפני 39 שנים.

השר גלנט התפאר בהישג הזה. אבל האם באמת יש לו במה להתפאר? בואו נודה על האמת – מה זה שיקום שכונות? זה טלאי קוסמטי, זה פלסטר למגיפה,  זה בעיקר לעג לרש.

פרויקט שיקום שכונות הוא המודל הגרוע והיהיר ביותר שאי פעם נוצר פה. הוא לא נועד לשקם שכונות, הוא נועד להנציח את רמת החיים שם. הרי כבר קראנו ב-  ‘1984’ של ג’ורג’ אורוול – “בערות היא כוח”.

מי שגר בשכונות האלה הם אותם אנשים שמושיע המוחלשים והמזרחיים (הפעם בלי ציניות)- ראש הממשלה לשעבר, מנחם בגין ז”ל – כבש את ליבם אז בסוף שנות ה – 70 של המאה הקודמת.

אבל האם באמת השר גלנט יכול בכלל להעז ולהשוות? באותן השנים כמעט כל אחד היה יכול לקנות דירה, אז  – שיקום שכונות עוד היה יכול לעבור.

אבל היום, כבוד שר הבינוי והשיכון, חסרות בישראל מדי שנה כ- 100,00 יחידות דיור. 

למה שלא תיזום פרוייקט פינוי בינוי לאומי? הרי מדובר במצב חירום.

למה שלא תגדילו את כמות הדירות באמצעות התחדשות עירונית?  אבל באמת, לא בלגלגל את תפוח האדמה הבוער הזה לפתחן של העיריות.

רוב העיריות הרי מתחלקות בין אלה שלא מתחשק להן להתעסק עם התחדשות עירונית (מבחינתן כמה פרחים בכיכר העיר, זה חידוש מספיק טוב) ובין אלה שבכלל נגועות בבעיות חמורות של ניגוד עניינים.

ראש עיר שנבחר באמצעות קבלני קולות לא צריך לספק אתנן ולקדם את הפרויקטים “הנכונים”?

חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית שאתם מקדמים, כבוד השר, לא באמת יזיז משהו (חוץ מג’ובים לחברי מרכז כלשהו) מאחר ואין חזון נדל”ני . יש טלאים על טלאים ועוד טלאים.

אולי בכלל הפתרון הנכון הוא לשקם את מי שחי בשכונות הללו ולא את השכונות עצמן? כי לצבוע בניינים בצבעים ורודים (כשכבר אחרי שנתיים לא מבדילים אם נעשה שם שיפוץ לא) זה לא באמת הפתרון.

מה כן לעשות?

תנו ליזמים שייפתחו את הערים והקלו עליהם עם הביורוקרטיה המוגזמת של רשות מקרקעי ישראל.  תנו להם תמריצי מיסוי טובים יותר.

ספקו לעיריות תשתיות מתאימות כדי שיוכלו לקלוט את הפיתוח המאסיבי שכל כך נחוץ.

דאגו להנגשת המידע לדיירי השכונות -אל תזלזלו בקניין שלהם. תעבירו להם את הבעלות בדירות, שיפסיקו להיות תלויים בעמידר, בחלמיש, ברמ”י, בעמיגור ובכל שאר מנגנוני הניוון החברתיים, המנוונים בעצמם, שמזמן אבד עליהם הכלח.

ואולי הכי חשוב, שתפו פעולה עם משרדי ממשלה אחרים.

אפשרו תחבורה ציבורית זולה באמת. הרפורמה בתחבורה מורגשת כרגע בעיקר במטרופולינים. בנגב ובגליל (כן אותם נגב וגליל שנשמעים טוב בבחירות) התחבורה הציבורית עדיין יקרה ולא זמינה (אני חי את זה…) 

אנחנו חיים בעידן של רשתות חברתיות. תרבות האינסטנט, הווטסאפ והפייסבוק מחלחלת גם לשכונות שאתם טוענים שבאתם “לשקם”.

בקרוב תצטרכו לחפש הרבה יותר טוב כדי למצוא פראיירים ולמרות איך שזה נראה, ממערכת בחירות למערכת בחירות אנשים מתחילים להבין שהכוח בידיים שלהם.

הם יידעו להעריך אתכם בקלפי אם תעשו טוב, אז די עם השיקוי הזה. הוא כבר לא משפיע. תתקדמו.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *